אסטרטגיית יציאה מהטראומה

 

 

כבר חודש וחצי אנחנו במצב מוזר, מעין קיפאון-לא קפאון. ביתיות כפויה שיכולה להיות מדהימה לרגעים וסיר לחץ קולח ומבעבע מיד אחר כך.
אני חושבת שהמצב הזה, הוא מלחיץ מאוד, אבל באותה מידה גם רגוע ונינוח. שני קצוות שאנו אוחזים בהם.

מלחיץ- אני לא צריכה לפרט יותר מדי, נכון? זה עשוי מכל הפחדים העמוקים שלנו.

אבל רגוע ונינוח? ובכן, רובנו בבית. הורים, וילדים עובדים או לא מהבית. מה מעין חופשה ארוכה-ארוכה שכזאת. יש בה מרכיבים מבורכים של היכרות מחדש עם בני הזוג שלנו, עם הילדים, עם עצמנו. עם השגרה והיום יום שלנו, ועם כל מה שאנחנו יודעות על עצמנו. כמובן, כאשר אנו פתוחות, ומסוגלות להכיל את הידע הזה.

דמיינו לעצמכן מעין חבל ארוך, בקצה אחד שלו יש לחץ. ובשני יש נינוחות. ואנחנו נעות לאורך החבל הזה, פעם אנחנו כאן, ופעם אנחנו שם. נעים בין הקצוות ובין מצבי האמצע.

 

לשגרה בה אנו נמצאים עכשיו יש מרכיבים משמעותיים של  "טראומה מתמשכת"

 

למה טראומה מתמשכת?

הטראומה המתמשכת היא מצב חיים ארוך טווח שכולל בתוכו איזה אירוע גדול, טראומטי, לעיתים סודי, ולעיתים עולמי, שמשפיע על היבטים שונים בחיי האדם. הטראומה הזאת היא חזרתית, לעיתים הולכת ומחמירה עם הזמן. ויוצרת השפעה ארוכת טווח על המערכת הרגשית, העצבית והפיזיולוגית של האדם.

טראומה מתמשכת יכולה להיות מצב של חולי כרוני, בעיקר כזה שמשלב בתוכו כאב, או טיפולים מכאבים, התעללות רגשית, פיזית או מינית, מלחמה, תקופה רווית טרור.

בניגוד למצב של שוק מיידי שיוצר קיפאון או תגובת בריחה או לחימה הטראומה המתמשכת יוצרת תגובת הסתגלות, השתופפות של הנפש, ותחושות הישרדותיות חזקות- נעשה הכל כדי לשרוד, לא משנה מה המחיר שנאלץ לשלם. הגוף מתוכנת לשם כך.

 

תסמינים של טראומה מתמשכת

הסימנים הפיזיולוגים של טראומה מתמשכת קצת חמקמקים. ודומים לתסמינים כרוניים אחרים. לכן, אם יש העמקה של מופעים קיימים, או החרפה של סימפטומים- אפשר לשייך אותם למצב הרגשי של טראומה מתמשכת.

מה נראה? נראה שינוי התנהגותי- מצבי רוח משתנים, או קטבים וקצוות של מצבי רוח.

נראה החמרה של מצבים פיזיולוגיים שונים- יותר כאבי בטן, למשל, אצל מי שיש לו מדי פעם, כאבי ראש, החרפה של מחלות כרוניות שונות.
רצון לישון,
עלייה או ירידה קיצוניים במשקל
המנעות מפעילות משמחת
תחושות אשמה ומועקה כלליות
תחושת קורבנות והאשמה עצמית

 

תכנון יציאה – כחלק ממנגנון בריאות נפשית

אז בימים האלה צמד המילים "אסטרטגיית יציאה" נשמע לא מעט, אני חושבת לעצמי על אסטרטגיית יציאה אחרת, עמוקה יותר, אישית ולאומית, מתוך המקום ההישרדותי, הטראומטי.

אז כיצד מתכננים אסטרטגיית יציאה? אני חושבת שהשלב המשמעותי ביותר במצב של טראומה מתמשכת הוא פשוט לעצור ולהגיד לעצמי שמשהו קרה פה. שאני בטראומה, לשים לב לרגשות שמסתובבים בתוכי, הרגשיות, האם אני יותר עייפה, בוכיה, מדוכאת, אולי מחוצנת יותר? עצבנית יותר? קצרת רוח? לשים לב לגופניות שלי- האם העכול שלי השתנה? יש כאבי ראש, או כאבים אחרים? הווסתות שלי השתנו? שימת לב, ובחינה של מצבנו, מאפשרת הבנה של המצב הקיים האם אני או מישהו מבני המשפחה הקרובים לי חווה מצב של עומס רגשי כזה או אחר בגלל המצב?

לאחר ששמתי לב למצב הרגשי והפיזיולוגי- אפשר למצוא נקודות אחיזה חיוביות במצב הקיים, ולמצוא נקודות שבהם נרצה לפעול.
לדוגמה- האפשרות ללמוד משהו חדש, או להעמיק ידע קיים.
למשל- לשנות תזונה בבית, ולהפוך אותה לבריאה יותר
למשל- לסגל לעצמנו שגרת תנועה וספורט
וכמובן שיש עוד ועוד רעיונות. למעשה, מהרגע שמבינים שמצב של הישרדות הוא בעל פוטנציאל להפוך למצב של צמיחה גדולה ואדירה- השמים הם הגבול.

אני ממליצה לחקור את פוטנציאל הצמיחה ולבחון מה היינו רוצים לשנות, ומה אנחנו יכולים לשנות על מנת לגדול, ברמה האישית, המשפחתית, הבריאותית. לדמיין היכן אנחנו יכולים לשנות את החיים שלנו על מנת לתמוך בגדילה, וכבר עכשיו לעשות פעולות אקטיביות לשם כך.

 

הטיפול בטראומה מתמשכת ברפואה הסינית

האיברים המשמעותיים שיכולים להיפגע בעקבות מצבי טראומה מתמשכת- הם הלב, הכבד, הטחול. אולם למעשה כל איבר יכול להיות מושפע- בהתאם לפיזיולוגיה של כל אדם.

 

הלב- קיסר הממלכה, הוא זה שאחראי על תפקוד ריתמי, ושלו של הגוף, פגיעה בצ'י הלב, יוצרת פגיעה במערכות שונות שמושפעות ממנו, מחלישות את יכולת ההתמודדות הרגשית, ומשפיע על תהליכים ריתמיים בגוף- כמו מערכת העיכול, המחזור החודשי..

 

הכבד- לכבד יש אנרגיה של צמחיה, כמו העץ, הוא צומח כלפי מעלה, ומעמיק שורשים כלפי מטה, הוא תנועתי, ומגיב לעונות השנה. כאשר התנועה החלקה שלו נפגעת- נראה גמגום רגשי, וגמגום פיזיולוגי- ווסת שמגיעה בטפטופים למשל, עצירות ושלשולים לסרוגין, רגשות שתקועים ללא יכולת להביע- ואז התפרצות רגשית גבוהה.

 

הטחול- אחראי על עיכול המזון והתמרה שלו מחומר גלם אל צ'י. מזון איכותי, ומערכת עיכול טובה ורגועה- משמע צ'י יומיומי איכותי ובריא. כאשר משהו בשרשרת נפגע- נראה עייפות כרונית, דכדוך, מחשבות חרדתיות חוזרות על עצמן, וחוסר יכולת לאסוף את עצמנו ולפעול לשינוי.

 

 

כיצד אני מטפלת במצב כזה? מרחוק ומקרוב?

 

כל עוד לא ניתן לטפל מקרוב, הטיפול נעשה על ידי תמיכה רגשית, נתינת פורמולות של צמחי מרפא, הדרכה תזונתית ותנועתית, וכן עבודה עם דמיון מודרך, נשימות והרגעת המערכת העיצבית. זאת עבודה נפלאה, שיוצרת תנועה חיובית וחיזוק כללי של הגוף. אין ספק שהשינוי שהגיע אל עולם הטיפול- ומיקד עבודה יותר בטיפולים מרחוק וטיפולי בית מבוססי הכוונה יצר אתגר, אבל בתוך האתגר- גיליתי עולם מופלא שמאפשר לעזור לנשים גם במצבים בהם הן לא יכולות להגיע אל הקליניקה. וזה מדהים.

כאשר יתאפשר- הטיפול יחזור אל הקליניקה, שם אתייחס גם למצבים הפיזיולוגיים הראשוניים, יחד עם תמיכה במצבים שהתעוררו לאחר תקופת הסגר הארוכה.

 

כמי שעברה בעצמה מצבי טראומה מתמשכת שונים- לשיקום אחרי הטראומה יש תפקיד משמעותי, אפשר לקרוא עוד על שיקום בפוסט "שיקום אחרי לידה" הוא אומנם נכתב עבור נשים אחרי לידה, אבל רלוונטי גם לשיקום פוסט קורונה.

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה